פסק-דין בתיק ת"א 47991-12-11

1. בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף כנגד הנתבעת 2 - עיריית אשקלון, אגף הרווחה - מחמת התיישנותה.

הבקשה הוגשה על ידי עיריית אשקלון - אגף הרווחה (להלן: "העירייה") כנגד פלונית התובעת.

נימוקי המבקשת

2. המבקשת טוענת, כי פלונית הגישה את התובענה בשל מעשי אינוס שנעשו בה, לטענתה בעת היותה קטינה, בשעה ששהתה במשפחת אומנה, אשר לשם נשלחה על ידי העירייה.

פלונית בגרה והגיעה לגיל 18 בשנת 2002 ועל כן רשאית הייתה להגיש את התובענה כנגד העירייה עד שנת 2009, כאשר בפועל הוגשה התובענה בשנת 2011, קרי: למעלה משנתיים לאחר תום תקופת ההתיישנות.

3. בבקשתה מגיבה המבקשת  לטענות פלונית בכתב התביעה, על פיהן יש להחיל במקרה זה את כללי ההתיישנות המורחבת בהתאם לסעיף 18א לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), דבר שלא ניתן לעשותו לטענתה, שכן ההתיישנות המורחבת מכוונת אך ורק למקרים בהם הוגשה התובענה כנגד הפוגע עצמו, קרי: האדם שביצע בפועל את הפגיעה בתובע, מקום שברור שהעירייה אינה "הפוגעת".

4. המבקשת אף מפנה להוראות סעיף 89 (ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") הקובעת, כי מירוץ ההתיישנות יחל במועד בו נולדה עילת התביעה, ובאם לא התגלה הנזק באותו מועד, תוארך תקופת ההתיישנות ותעמוד על 10 שנים, מועד אשר אף הוא חלף, שכן פלונית טופלה במשפחה האומנת במשך חצי שנה, החל מדצמבר 2000 ועד מאי 2001, ואילו התובענה הוגשה בדצמבר 2011, כלומר, אף אם נפסע בהתאם למועדים האמורים, הרי שהמסקנה המתחייבת הינה, כי התובענה התיישנה לכל המאוחר במאי 2011.

5. עוד מתייחסת המבקשת לטענת פלונית, על פיה יש להחיל על תובענה זו את הוראות סע' 11 לחוק ההתיישנות, ומבקשת לדחות אותה, שכן סעיף זה מתייחס לתובעים הלוקים בשכלם, או בנפשם עד כדי כך שאינם מסוגלים לתפקד ועל כן מונה להם אפוטרופוס מטעם בית המשפט, דבר שאינו מתקיים בעניננו, שכן פלונית אינה לוקה בשכלה, או בנפשה וממילא לא מונה לה אפוטרופוס.

תגובת פלונית

6. פלונית מבקשת להחיל על התובענה את הוראות תיקון מס' 4 לחוק ההתיישנות משנת 2007. היא מבהירה, כי איננה מייחסת לעירייה פגיעה בה, אולם היא מייחסת לעירייה אחריות בגין הפגיעה שבוצעה בה בעת שמשפחת האומנה הייתה בפיקוח העירייה, פגיעה שהתאפשרה בשל חוסר פיקוח, או פיקוח לקוי.

לדברי ב"כ פלונית "הנסיון של המבקשת לכפות על נפש נערה פגועה ב 50% נכות נפשית המתקיימת מקיצבת נכות נפשית והוכרה ככזאת - את סד הזמנים הרגיל של 7 שנים - מנוגד לדרישת הבסיס של 'תום הלב' והיא בלשון העם 'לא פריירית' ובלשון המשפט 'נוגדת את תקנת הציבור', ובכך חוטאת לכוונת המחוקק" (סע' 9 לתגובה).

ב"כ פלונית מפנה לדעת המיעוט בע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים נ' משה ברקוביץ ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת עיריית גבעתיים") ומסיקה מהאמור, כי בית המשפט רשאי להגמיש את דיני ההתיישנות, וכי לא ניתן להגיש בקשה כגון דא ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה.

7. פלונית חוזרת על טענותיה בהתאם לסע' 8 ו-11 לחוק ההתיישנות, והיא מבקשת להסיק מתוכנם, כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות, וכן היא טוענת, כי מצבה הנפשי לא איפשר לה להגיש את התובענה בתאריך מוקדם יותר.

תשובת העירייה

8. העירייה חוזרת על טענותיה, ומבהירה, כי אין מקום להצגת העובדות על ידי פלונית, מהם עלול להשתמע, כי היא הייתה במשפחת האומנה במשך שנים, בעוד שבפועל היא שהתה שם לכל היותר חצי שנה.

9. באשר לצורך באישור היועץ המשפטי לממשלה לצורך העלאת טענת התיישנות, וזאת בהתבסס על דעת המיעוט בפרשת עיריית גבעתיים, מבהירה העירייה, כי לא רק שמדובר בדעת מיעוט, אלא שהיא נדחתה מיניה וביה על ידי נשיא בית הדין לעבודה, כב' השופט סטיב אדלר, בהמשך אותו פסק דין.

דיון והכרעה

10. שתי מערכות דינים חלות על דיני ההתיישנות, ככל שאלו נוגעים לתובענה שהוגשה בעילה נזיקית. האחת - הדין הכללי לפי חוק ההתיישנות, והשנייה - הדין המיוחד, כפי שנקבע בסעיף 89 לפקודת הנזיקין.

חוק ההתיישנות מעמיד את תקופת ההתיישנות על שבע שנים בתובענה שאינה במקרקעין, וכן נקבע, כי מירוץ ההתיישנות יחל "במועד הולדת העילה" (סע' 5 (1) וסע' 6 לחוק ההתיישנות), כפי שהובהר בע"א 9292/07 חברת שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה 'שמעונים' (פורסם בנבו):